"הרומן ליבשן מגולל את סיפור אהבתם של גבי וגבריאלה - גבר צעיר למדי, מצליח ונשוי באושר, וניצולת שואה קשישה ואקסצנטרית, החיה בחברת להקת חתולות ומתמודדת מדי יום ביומו עם זיכרונותיה המסויטים.
"זוהי אהבה רומנטית עמוקה, לא מצויה, בלתי אפשרית לכאורה, הפותחת צוהר לעולם סבוך, אפל ורווי אימה, שמעמיד את רגישותם של הקוראים במבחן בלתי פוסק.
"למרות כל זאת, בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח מחבר ליבשן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור.
"בזכות היכולת הזאת, לברוא עולם מורכב ורב-משמעי, השתכנעו חברי ועדת השיפוט להעניק לו את פרס אקו"ם ליצירת סיפורת המוגשת בעילום שם לשנת תשס"ג."
חבר השופטים: אלי הירש, סביון ליברכט, חיים באר.
Liebchen
By Yossi Waxman
Falling in love with an old woman? He never would have believed something like that could happen to him. And it is not as though he is some great looker and she is Angelina Jolie. Not at all. He is just over forty. She is just under eighty. Love lurks in the most unexpected places. Like death. And it can be as bizarre as an Austrian underground movie. She said that where man ends, God begins. He liked that. She said she had been at the end of life and returned. He smiled, and asked: Where is the end of life?
He is Gabi Fortunesky, a bourgeois from the bedroom town of Givatayim. She is Gabriella Engel, the neighbor from down the street, an eccentric Holocaust survivor. He is an antiques collector who lives with his wife, Ahava (Hebrew for love), with no children, but with two dogs. She feeds stray cats in the small garden between buildings 17 and 19. It is there that they meet.
Gabriella is "Liebchen," an old-young woman who speaks a bittersweet mix of street jive, that she soils with German words from "over there." A blonde down to her roots, a femme fatale in her soul, completely off her head, Gabriella does whatever she feels like, driving men crazy, making them all cry in her lap. Back in the day, she was a capo in Bloc 7 of an east European concentration camp. She immigrated to Israel, where she became a nurse, admired by doctors and the chronically ill.
Gabi is a compulsive collector of antiques that substitute the family he never had, his "surrogate aunts and uncles." He finds Liebchen in midlife, and both deal with a troubling past. Gabriella survived the Holocaust with cruelty and sexuality. Gabi was raised by a tough grandmother after his homosexual father left home with his lover and his mother lost her mind. Liebchen had seen her "end of life" when she was a whore for the Nazis, the lover of Uncle Otto, the Lagerführer, who still appears in her nightmares, popping out of his hiding place in the kitchen dishwasher, stalking her in the vegetable drawer in the fridge.
She adopts stray cats that she calls "my girls," naming them after the girls she rescued as capo in Concentration Camp, when her rescue missions went unappreciated. "Yes, I collaborated with them," she tells Gabi. "I may have been bad sometimes, but I gave life…"
Falling for her charms, Gabi helps Liebchen feed the "girls" in the cats' garden, and is deeply moved when she coquettishly uses slang just for him, as if the words were some magic ointment that clears age spots. Gabriella hopes he would release her from her memories and nightmares.
The storyline runs in two dimensions, taking place in present day Givatayim - in the cats' garden, Gabriella's living room, and the neighborhood café; and in "the end of life" - Bloc 7, near the conclusion of World War 2. When Liebchen tells her story in the present tense, both her "end of life" and current periods intermingle beyond separation. Reality and memory fuse together, influencing each other.
The book is written in the form of two parallel monologues, delivered by Gabi and Gabriella, who relate their love story. In the beginning, each has their unique tone and color of voice, but gradually they seem to exchange roles. She begins to think and speak like him, but it is mainly Gabi who starts thinking and totally integrating Gabriella and her past, until there comes a point where he feels he is a lager survivor himself and can tell her story in her words.
This is a tale of a deep and rare romantic love that seems impossible. It opens a porthole into an intricate, dark, fearful world that puts the readers' sensitivity to a constant test: The test of love.
***
"Liebchen" won the 2004 ACUM Literary Award and was then published in Hebrew with the Proza Series of Yedioth Aharonoth Books. Yossi Waxman received a development grant from the Israeli Film Fund for a script he wrote based on the book, and a contract was signed recently with the Jerusalem Capital Studios (JCS) for the production of "Liebchen" the movie, in which investors from Canada and the United States have shown serious interest.
What the Critics Say
"With his linguistic skills, his surprisingly inventive ability, and his rare attention to emotional and aesthetic balances, Waxman has managed to turn the twilight zone where the book's leading characters perform into an abundantly meaningful world that is trustworthy and even full of light."
ACUM Award Panel: Haim Be`er, Savyon Liebrecht, Eli Hirsch
"Once you see Gabriella telling it all, including the most horrible things, while remaining a heartwarming Liebchen, you understand the power of forgiving. He who forgives Gabriella (and it is hard not to), can even forgive himself….
"The wonderful slang that Waxman gave Gabriella is truly catchy. Not only are her words likable. We are tempted to imitate her mannerism and quote entire sentences. What could possibly be cooler than lighting a cigarette and pronouncing, with a tragisch und phantastisch sense of humor: 'Man, I used to be one hot chick, super epidermis an'all. Today I look like a balloon drained of life.'"
Rana Werbin, Ha'ir
"It is a very original and unique novel in the literary scenery of the past few years."
Yaron Avitov, Ma'ariv
"השחקנית" הוא רומן על אהבה, על שנאה ועל קנאה בין אחים, על שליטה והשפלה, על התמכרות לגעגועים. זהו רומן על תיאטרון, על התיאטרון שמתנגש בחיים האמיתיים; על הבדיה והתחפושת שלפעמים אינן אלא החיים האמיתיים - החיים שאנחנו ממציאים לעצמנו כדי שנוכל להתמודד עם הטירוף ועם אכזבות.
מגי נתנאל, הדמות הראשית ברומן, היא שחקנית מצליחה בתיאטרון ובקולנוע. המספר, בנימין נתנאל, הוא אחיה. היא חיה ברמת אביב החדשה - רחוב אלוני (נסים) פינת הקדושים, הוא חי ביפו מאז שהוא זוכר את עצמו - שיכון חיסכון פינת עלובי החיים. היא נשואה ובעלת משפחה, הוא חי בגפו. כבר שנים אינם מדברים זה עם זה. סוד ישן כאוב עומד ביניהם...
הוא מנסה לשכוח אותה אבל דמותה רודפת אחריו, היא מתפרצת אליו מעל מסכי הטלוויזיה, היא מחייכת אליו מעל טורי הרכילות בעיתונים והיא מופיעה בחלומותיו. הוא אוהב ושונא אותה בו-זמנית. הוא מעריץ אותה ובז לה, הוא עורג אליה בלילות ורודף אחריה בערבים, בולש אחריה לכל הצגותיה, עוקב אחרי ילדיה. הוא חולם עליה וממציא לה חיים, חברים, תפקידים, מעצב לה מציאות בדיונית. האם ייפגשו?
זהו סיפורם של שלושה ישראלים הנוסעים לאלכסנדריה - עירם של המאהבים הגדולים של כל הזמנים, העיר שמחוץ לזמן, הישישה הרומנטית המתפוררת בשמש הקופחת של המזרח התיכון - לתפוס להם מאהבים אקזוטיים מזדמנים, פרעונים עזי רוח שריחם ריח המדבר וגופם חלק, שחום ושרירי.
בסיפור הטיול השבועי הקצר משתלבים מאורעות למיניהם ועשרות דמויות צבעוניות. שלומי, הצעיר שבחבורה - מאוהב עד כלות הנשימה וציני לעתים - מספר את הסיפור מנקודת מבט אופטימית ומלאת הומור, ובתוך כך מגלה פרטים על עצמו, על חבריו ועל העיר האניגמטית, הסוחפת אותו אל חיקה בכבלי הקסם הקדמוניים שלה.
המספר "פותח" לקוראים שולחן של מזטים מזרח תיכוני ססגוני, משופע בריחות, בטעמים ובשלל דמויות הנקרות בדרכם של השלושה, המעטרות את דפי הספר בחכמת החיים משובבת הלב שלהן - מאהבים אלכסנדרונים שמצאו אהבה לעת ערב, איטלקים ויהודים זקנים שלא זנחו את העיר שהשיבה להם אהבה בימיהם המפוארים, נהגי מוניות פלסטינים חולמי חלומות: ובצדן דמויות מן העבר, בהן יהודים שומרי מצוות וכמרים המחפשים עינוגים הומו - ארוטיים בגנים הציבוריים של חיפה, תל אביב וירושלים, עולים חדשים שנאלצו להסתיר את נטיותיהם ותאוותיהם בימי הצנע של שנות החמישים ובני משפחה הנאלצים להתמודד עם סוגיית ההומוסקסואליות.
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, בראשית ברא אלוהים את התוהו ובוהו. והתוהו ובוהו טס לו בסיטרואן שחורה ברחובות העיר..."
כך מתחיל סיפורו המדהים של יוסי וקסמן. במעשה פסיפס מרתק, צבעוני, כמעט סוריאליסטי, אבל לא, ובעצם מציאותי עד בכי, בונה-בורא המספר את סיפורם של שלוש נשים ואלוהים אחד, שלוש נשים וגורל אחד, שלוש נשים וקשר אחד. דיצה, סולנז' אודט. שתיים מפה, מהמדרכות שלנו, מהמספרות שלנו, ואחת רחוקה, מאיזה ספר ישן, מאיזה עולם ישן. אחת עגונה, אחת מבקשת להיות צרפתייה, ואחת נפקנית שנהפכה לגברת. שלוש נשים חזקות ואיזה אלוהים זקן שפשט את הרגל, שמת מצחוק.
וישנה גם ילדה, בעצם - חצי-ילדה, זוהרה הקטנה, הילדה הנביאה, שכאן היא פגומה אבל בשמים היא מלכה: ושני אחיה, אביב וסתיו, שחזרו בתשובה בעקבות אביהם, נוכל קטן, רב מעללים, נשים וארצות.
ועוד דמויות רבות יש בספר, וכולן מתוארות ביד אמן, בדרך סיפר מיוחדת במינה, המתנגנת בטון שנושא עימו את הקורא בנפתולי העלילה: משולש אהבים; אהבה בין שתי נשים; אהבת ילדים; אהבת גברים. ולכל אהבה צידה השני - השנאה, מערבולת היצרים. ובתוך כל הטירוף המציאותי הזה משתקפת לה ישראל - על עדותיה, על דתייה וחילוניה, על יופיה וכיעורה. ועוד נוספת לכל הדמויות האלו דמותו של נהג הסיטרואן השחורה הטסה ברחובות העיר תל אביב, ומקומו בסיפור מתברר רק בסוף הספר... ספר מרהיב ומלבב עם סוף שחונק בגרון.
את יהלומה לוי, גיבורת 'אל נא תאמר לי שלום', אי אפשר לשכוח. סיפורה עתיר העלילות ורווי האהבה ממזג את הטרגדיה ואת היופי המסחרר שבחיי כל אדם באשר הוא.
מיום מותה ועד שנשמתה מוצאת לה מנוחת עולם, מספרת יהלומה לוי על חייה רצופי המאבקים ועל ניצחונה במלחמת החיים.
יהלומה, בת היישוב הישן בירושלים, היא יתומה ספרדייה קשת - יום שהייתה ליפהפייה שקולה קול פעמונים. היא נישאת לגבר אשכנזי קיטע המבוגר ממנה, והשניים מעתיקים את מגוריהם לתל - אביב. חייה בכרך הגדול טומנים בחובם השפלה ויגון, אך גם תשוקה ושמחה.
לאחר מותה תרה רוחה של יהלומה אחר נופי ילדותה וימיה ככלה, מייחלת לפירור נוסף של אהבה ומחילה. בתוך כך היא בוחנת את מה שהותירה מאחוריה - את יתמותה, את הדעות הקדומות הבין - עדתיות ואת ילדיה, כמו גם את הסתירות והתסכולים הגלומים בזהות הישראלית. 'אל נא תאמר לי שלום' הוא רומן שלצד היותו טרגי ונוגע ללב הוא גם מצחיק מאוד ורווי באותו הצחוק ההכרחי לנוכח האבסורד.
יוסי וקסמן - סופר, צייר ומעצב. *
