יוסי וקסמן - סופר, צייר ומעצב. *נולד ביפו, גדל בירושלים ושירת במודיעין שדה בסיני. למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית. בוגר המחלקות לעיצוב גרפי וּוידיאו-ארט באקדמיה בצלאל.
היום הוא בעליו של משרד לעיצוב שפירא-וקסמן. בין עבודות המשרד: עיצוב ביתנים תדמיתיים, שעל חלקם זכה בפרסי עיצוב בינלאומיים. עיצב ספרים - 'שירי רחל' בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, שזכה בפרס 'חתך הזהב' של אגודת המעצבים הגרפים בישראל, סדרת 'קולות' של הוצאת דביר , כל כתבי זיגמונד פרויד, אף הם בהוצאת דביר ועוד.
חי עם בן זוגו ושלושת כלביהם בעין הוד ובתל-אביב.
בתחילת דרכו כסופר, והוא בן 36, פרסם שני ספרי ילדים, 'ספר המכשפות השלם' ו'ספר הערפדים השלם' (1995).
ספרו הראשון למבוגרים 'אלכסנדריה יקירתי' (1998) הוא אחד הספרים הז'אנריסטים הראשונים העוסקים בגלוי, בפתיחות ואפילו בשמחת חיים משחררת, ביחסים ההומוסקסואליים; בניגוד לכותבים הומוסקסואלים מוצהרים שקדמו לו, כמו יותם ראובני ויוסי אבני. 'אלכסנדריה' הוא ספר צבעוני ומשעשע המספר על מסעם של שלושה הומואים באלכסנדריה ובחיפה. "מעבר להומור ולסגנוּן הספרותי יש בתיאורים החושפניים גם ממד אנתרופולגי, ההופך אותם למסמך נדיר למדי בספרות העברית, פרק בתולדותיה של תת-התרבות ההומוסקסואלית בישראל", כתב על הספר ד"ר ירון פלג בספרו 'דרך גבר' שיצא בהוצאת שופרא (2003).
ספרו השני 'אל נא תאמר לי שלום' (1999) הוא רומן טרגי, אך כדרכו של וקסמן גם אבסורדי ומצחיק. גיבורתו, יהלומה לוי, היא ספרדייה ילידת היישוב הישן בירושלים, שסיפור חייה הנפתלים ורצופי העלילות, המאבקים והיופי מסופרים בספר מיום לידתה ועד אחרי מותה.
ב-2002 ראה אור 'ויהי סיפור', הרומן השלישי והשלם ביותר של וקסמן עד אז, ובו מכונית סיטרואן שחורה משתוללת ברחובות תל-אביב, ומטרת נסיעתה מתבררת רק בסוף הספר. הספר כולל סיפורים צבעוניים, אבסורדיים ומשעשעים על שלוש נשים, ילדה פגומה אחת, שני אחיה ו–אלוהים אחד שמת מצחוק. הספר משקף בתיאורים כביכול אבסורדיים ולמעשה מציאותיים מאוד את החברה הישראלית, על ריבוי פניה. "אפשר לקרוא את הספר כתמונת-מצב ביקורתית, בוודאי כסאטירה שנונה", כתב עליו יורם מלצר.
ספרו הרביעי 'ליבּשֶן' (2004) זכה עוד לפני הופעתו בפרס אקו"ם לכתב יד המוגש בעילום שם, וכן במענק מטעם הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי הספר. הרומן מספר את סיפור אהבתם הבלתי-אפשרית והלא-הגיונית בעליל של זקנה אחת ניצולת שואה וגבר צעיר הגר בשכנותה. חבר השופטים של פרס אקו"ם כתבו על הספר: "בעזרת יכולתו הלשונית, כשרון המצאה מפתיע וחוש נדיר לאיזונים רגשיים ואסתטיים, מצליח וקסמן להפוך את אזור הדמדומים שגיבורי הספר פועלים בתוכו לעולם עשיר במשמעויות, מעורר אמון ואפילו מלא אור" (חיים באר, אלי הירש, סביון ליברכט).
ספרו החמישי, 'השחקנית – מלודרמה בשלוש מערכות' (2007) מספר את סיפור אהבתם-שנאתם של המספר ואחותו, שחקנית מפורסמת (בדויה או לא). זהו גם סיפור על התיאטרון ועל המשחק המבלבל שבין הדרמה לחיים. רומן טרגיקומי, גדוש ברגשות עזים ומתובל בהומור. המבקרים שיבחו את הספר ואף כינו את וקסמן "יורשו של חנוך לוין", ועל כתיבתו נאמר שהיא "משוחררת מכל עול, כלל וחוק".
יוסי וקסמן, שהחל את דרכו הספרותית בגיל מאוחר יחסית, הוא סופר פורה מאוד שמתייחד בכתיבה הומוריסטית, לעיתים על גבול הסוריאליזם. עולמו הספרותי משופע בדמויות חריגות, ועם זאת נוגעות ללב, צבעוניות ומשעשעות, על אף עליבותן החברתית והעצבות המלווה את קיומן. לעיתים ניתן ביטוי לזהותו המינית של הכותב.
ביבליוגרפיה
ירון פלג, דרך גבר (2003), עמ' 39- 41. יורם מלצר, הרומן חי ובועט, מעריב ספרות, 8.3.2002. רנה ורבין, סבתא גנובה, העיר, 12.8.2004. ירון אביטוב, דאס איסט גוט, מעריב זמן השרון,15.10.2004 יעל ישראל, תיאטרון המוח, טיים אאוט תל אביב, 5.7.2007 ענת לויט, משחק החיים, גלובס תרבות, 6.8.2007
* נכתב על ידי הגברת עליזה ציגלר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה